<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער כ"ג</h1>
<h2>דף פג:</h2>
מי שמוכר ממכר שאין הלוקח עומד על גביו הזכרנו אותו בשער כ' ולא פירשנוהו. תדע דהיכא שאדם לוקח מן המוכר מה שאינו רואה יש בו שלשה דברים. ענין ושעור ושם. ענין הדבר, כגון שאדם אומר באיזה ענין הוא ובאיזה מראה. ושם הדבר, כאדם שאומר בית או בגד או הדומה להם ולא הזכיר לא ענין ולא שעור, ויש בענין הדבר ארבעה דינים. הדין הראשון תדע דהיכא שמכר המוכר חפץ והזכיר ענין החפץ כגון שאומר חפץ יפה אני מוכר לך נתקיים המכר ויש על המוכר להביא חפץ יפה ואם הביא חפץ וחולקים עליו המוכר והלוקח צריך שיראו אותו חפץ אם כגון זה החפץ קורין בני אדם חפץ יפה יש על הלוקח ליטול אותו ואפילו שהוא פחות שביפים מאחר ששם יפה יש עליו. ואם בא באותו חפץ שמכר בענין שהוא יפה יותר משאר החפצים שיש עליהם שם יפה הרי זה יותר יפה ללוקח ויש עליו ליטול אותו ואין רשות ביד הלוקח לומר אם ארצה אקבל ואם לא ארצה לא אקבל מאחר שהיה לו להביא פחות מזה דכיון שהחזיק את תנאו והביא אותו יפה ממה שלא היה עליו יש עליו ליטלו ואין עליו לערער, ואף המוכר לאחר שיביא אותו חפץ יפה אם הביא לאחר מיכאן פחות ממנו ומ"מ יש עליו שם יפה ורוצה להחליפו באותו חפץ שהביא תחלה לא כל הימנו לעשות כן. וכמו כן אם התנה המוכר ללוקח בחפץ רע והביא יותר רע שבעולם יש על הלוקח ליטלו, ואין על המוכר נמי לאחר שהביא אותו שיביא חפץ אחר שהוא יותר יפה כדי להחליפו אלא אם ירצה הלוקח ועל הדא גרסינן [פ"ג ע"ב] מכר לו חטים יפות ונמצאו יפות רעות ונמצאו רעות אין אחד מהם יכול לחזור בו ויש על הלוקח לקבל לכל מדה ומדה שעור ידוע מן המופסד לגמרי ומעפרורית וכמו שתראה בשערים שנפרש לקמן והוא שער בפני עצמו [שער נ"ז]. הדין השני אם התנה המוכר ללוקח חפץ יפה והביא לו המוכר שאין קורין אותו יפה הרי הוציא אותו מן התנאי ואם יאמר המוכר אני אביא חפץ שהוא יפה לאחר שהביא אותו רע הרשות ביד הלוקח אם רצה יקבל ואם לא רצה יחזיר במכר, אבל אם הלוקח קבל אותו חפץ רע שהביא בתחילה יאמר הריני מקבל אותו במקום היפה שהתנה לו ורצה המוכר להחליפו ביפה ושיחזיר אותו רע אין הרשות ביד המוכר כיון שהביאו ונתרצה בו הלוקח כדגר' [שם] מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו. הדין הג' היכא שהתנה המוכר למכור חפץ רע ובא והביא חפץ יפה הרשות ביד המוכר אם רצה יתן אותו חפץ או אם רצה להחליפו באחר שהוא רע כמו שהיה תנאו הרשות בידו, אבל אין ללוקח רשות לומר הבא אחר או שיאמר לא אטול זה היפה אלא מה שירצה המוכר על זה הענין יעשה ועל הדא גרסינן [שם] מכר לו חטים רעות ונמצאו יפות המוכר יכול לחזור בו. הדרך הרביעי היכא שאמר לו ענין כך וכך אביא לך והביא לו ענין אחר דכל שפי' באותו שלש דינין אינו מביא מין אחר אלא אותו המין שהתנה מביא ואין ביניהם אלא היפה והרע כגון שזה קורין יפה וזה קורין רע, אבל זה הדין הרביעי שאנו מפרשין הוא ענין אחר כגון שמחליף את הענין בכל כגון שאמר לו צבע אדום והביא צבע לבן ואף על פי שיש לשניהם שם אחד כגון ששניהם נקראים בגד. וכן הדומה לו דעל זה הענין ביד שניהם לחזור ביד הלוקח והמוכר. ותדע דאתה מוצא זה הדין על שני חפצים שיש שם אחד והם שני מינים כגון תמר בבלי ותמר פרסי שזה מין אחד וזה מין אחר ועליהם שם אחד, ויש מהן מין ומין, מהן טוב ורע ואותן שלש דינים שפיר' למעלה דין אחד הוא והיכא שהתנה המוכר ללוקח תמר פרסי והוא גרוע מתמר בבלי והביא לו תמר בבלי שהוא יותר משובח ממנו והלוקח אינו רוצה לקבלו אין אנו דנין על הלוקח ליטול אותו ואף על פי שהוא משובח מאותו שהתנה לו המוכר כמו שדברנו למעלה באותן שלש דינין היכא שמביא יפה, חפץ שהוא יותר יפה לפי שלמעלה מין אחד וזה מין אחר לכך אין על הלוקח אא"כ רצה ברצון נפשו לפי שיכול לטעון ולומר יתכן הפרסי לענין מה שלא יתכן הבבלי ואף על פי שהוא יותר משובח ממנו. ואף בפירות אתה מוצא על זה הענין שהם נקראים בשם אחד והם שני מינים כגון חטים אדומות וחטים לבנות דכל היכא שמביא מין שלא נפל עליו התנאי שניהם יכולים לחזור בהן, וכמו כן אם התנה להביא לו תמר בבלי והביא לו תמר פרסי שהוא גרוע מן הבבלי ורצה הלוקח לקבלו ואף על פי שהוא פחות וגרוע מאותו שהתנה לו והמוכר רוצה להחזירו ושיביא את הבבלי אין הלוקח יכול לעכבו בכך לפי שלא הביא מין שהתנה עליו. וכן אם התנה להביא זהב אדום והביא ירוק שהם שני מינים או נחשת אדום והביא ירוק, וכן אם התנה להביא בגד עבה והביא בגד רקיק ואף על פי שהוא יותר משובח בדמיו מן העבה מכל מקום שני מינים הם שזה עומד לצורך אחד וזה עומד לצורך אחר שהעבה קונים אותה להתחמם והרקיק לכבוד בעלמא. וכגון שהתנה על קורת שקמה והביא עצי זית ולשניהם שם אחד והם שני מינים. וכגון שהתנה להביא משקה שיש בו מרירות והביא מתוק שהם שני מינים. וכל זה שאמרנו במה שיש עליו שם אחד והם שני מינים אנו דנין בהן ששניהם יכולים לחזור בהן, וכל שכן היכא שמתחלף בשם כגון שהתנה להביא יין והביא שמן דודאי וברור ששניהם יכולים לחזור בהן כדגר' [שם] שחמתית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית, עצים של זית והביא של שקמה של שקמה ונמצאו של זית, יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולים לחזור בהן. ואמרינן [פ"ד ע"א] לימא מתניתין רבי היא ולא רבנן דתניא יין וחומץ מין אחד הוא רבי אומר שני מינים, אפילו תימא רבנן עד כאן לא פליגי עליה דרבי אלא לענין תרומה וכר' אלעא מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה שנאמר ולא תשאו עליו חטא אבל לענין (מכר) [מקח] וממכר איכא דניחא ליה בחלא ולא ניחא ליה בחמרא ואיכא דניחא ליה בחמרא ולא ניחא ליה בחלא. וזה הדין נמי אנו דנין במי שהתנה להביא יין ישן והביא יין חדש שהן שני מינים, ותדע דמי שהתנה להביא יין ישן יש עליו להביאו בן שנה ואם א"ל מיושן, בן שלש שנים יש עליו להביאו כדגר' [צ"ח ע"א] ישן משל אשתקד מיושן משל שלש שנים וגר' [צ"ח ע"ב] תנא מתישן והולך עד החג ופירושו אם התנה להביא לו יין הראוי לישנו יש על המוכר שיעמוד היין מאותה שעה שמביאו ועד חג הסכות ולא יפסיד.
<h2>דף צח.</h2>
מי שמוכר ממכר שאין הלוקח עומד על גביו הזכרנו אותו בשער כ' ולא פירשנוהו. תדע דהיכא שאדם לוקח מן המוכר מה שאינו רואה יש בו שלשה דברים. ענין ושעור ושם. ענין הדבר, כגון שאדם אומר באיזה ענין הוא ובאיזה מראה. ושם הדבר, כאדם שאומר בית או בגד או הדומה להם ולא הזכיר לא ענין ולא שעור, ויש בענין הדבר ארבעה דינים. הדין הראשון תדע דהיכא שמכר המוכר חפץ והזכיר ענין החפץ כגון שאומר חפץ יפה אני מוכר לך נתקיים המכר ויש על המוכר להביא חפץ יפה ואם הביא חפץ וחולקים עליו המוכר והלוקח צריך שיראו אותו חפץ אם כגון זה החפץ קורין בני אדם חפץ יפה יש על הלוקח ליטול אותו ואפילו שהוא פחות שביפים מאחר ששם יפה יש עליו. ואם בא באותו חפץ שמכר בענין שהוא יפה יותר משאר החפצים שיש עליהם שם יפה הרי זה יותר יפה ללוקח ויש עליו ליטול אותו ואין רשות ביד הלוקח לומר אם ארצה אקבל ואם לא ארצה לא אקבל מאחר שהיה לו להביא פחות מזה דכיון שהחזיק את תנאו והביא אותו יפה ממה שלא היה עליו יש עליו ליטלו ואין עליו לערער, ואף המוכר לאחר שיביא אותו חפץ יפה אם הביא לאחר מיכאן פחות ממנו ומ"מ יש עליו שם יפה ורוצה להחליפו באותו חפץ שהביא תחלה לא כל הימנו לעשות כן. וכמו כן אם התנה המוכר ללוקח בחפץ רע והביא יותר רע שבעולם יש על הלוקח ליטלו, ואין על המוכר נמי לאחר שהביא אותו שיביא חפץ אחר שהוא יותר יפה כדי להחליפו אלא אם ירצה הלוקח ועל הדא גרסינן [פ"ג ע"ב] מכר לו חטים יפות ונמצאו יפות רעות ונמצאו רעות אין אחד מהם יכול לחזור בו ויש על הלוקח לקבל לכל מדה ומדה שעור ידוע מן המופסד לגמרי ומעפרורית וכמו שתראה בשערים שנפרש לקמן והוא שער בפני עצמו [שער נ"ז]. הדין השני אם התנה המוכר ללוקח חפץ יפה והביא לו המוכר שאין קורין אותו יפה הרי הוציא אותו מן התנאי ואם יאמר המוכר אני אביא חפץ שהוא יפה לאחר שהביא אותו רע הרשות ביד הלוקח אם רצה יקבל ואם לא רצה יחזיר במכר, אבל אם הלוקח קבל אותו חפץ רע שהביא בתחילה יאמר הריני מקבל אותו במקום היפה שהתנה לו ורצה המוכר להחליפו ביפה ושיחזיר אותו רע אין הרשות ביד המוכר כיון שהביאו ונתרצה בו הלוקח כדגר' [שם] מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו. הדין הג' היכא שהתנה המוכר למכור חפץ רע ובא והביא חפץ יפה הרשות ביד המוכר אם רצה יתן אותו חפץ או אם רצה להחליפו באחר שהוא רע כמו שהיה תנאו הרשות בידו, אבל אין ללוקח רשות לומר הבא אחר או שיאמר לא אטול זה היפה אלא מה שירצה המוכר על זה הענין יעשה ועל הדא גרסינן [שם] מכר לו חטים רעות ונמצאו יפות המוכר יכול לחזור בו. הדרך הרביעי היכא שאמר לו ענין כך וכך אביא לך והביא לו ענין אחר דכל שפי' באותו שלש דינין אינו מביא מין אחר אלא אותו המין שהתנה מביא ואין ביניהם אלא היפה והרע כגון שזה קורין יפה וזה קורין רע, אבל זה הדין הרביעי שאנו מפרשין הוא ענין אחר כגון שמחליף את הענין בכל כגון שאמר לו צבע אדום והביא צבע לבן ואף על פי שיש לשניהם שם אחד כגון ששניהם נקראים בגד. וכן הדומה לו דעל זה הענין ביד שניהם לחזור ביד הלוקח והמוכר. ותדע דאתה מוצא זה הדין על שני חפצים שיש שם אחד והם שני מינים כגון תמר בבלי ותמר פרסי שזה מין אחד וזה מין אחר ועליהם שם אחד, ויש מהן מין ומין, מהן טוב ורע ואותן שלש דינים שפיר' למעלה דין אחד הוא והיכא שהתנה המוכר ללוקח תמר פרסי והוא גרוע מתמר בבלי והביא לו תמר בבלי שהוא יותר משובח ממנו והלוקח אינו רוצה לקבלו אין אנו דנין על הלוקח ליטול אותו ואף על פי שהוא משובח מאותו שהתנה לו המוכר כמו שדברנו למעלה באותן שלש דינין היכא שמביא יפה, חפץ שהוא יותר יפה לפי שלמעלה מין אחד וזה מין אחר לכך אין על הלוקח אא"כ רצה ברצון נפשו לפי שיכול לטעון ולומר יתכן הפרסי לענין מה שלא יתכן הבבלי ואף על פי שהוא יותר משובח ממנו. ואף בפירות אתה מוצא על זה הענין שהם נקראים בשם אחד והם שני מינים כגון חטים אדומות וחטים לבנות דכל היכא שמביא מין שלא נפל עליו התנאי שניהם יכולים לחזור בהן, וכמו כן אם התנה להביא לו תמר בבלי והביא לו תמר פרסי שהוא גרוע מן הבבלי ורצה הלוקח לקבלו ואף על פי שהוא פחות וגרוע מאותו שהתנה לו והמוכר רוצה להחזירו ושיביא את הבבלי אין הלוקח יכול לעכבו בכך לפי שלא הביא מין שהתנה עליו. וכן אם התנה להביא זהב אדום והביא ירוק שהם שני מינים או נחשת אדום והביא ירוק, וכן אם התנה להביא בגד עבה והביא בגד רקיק ואף על פי שהוא יותר משובח בדמיו מן העבה מכל מקום שני מינים הם שזה עומד לצורך אחד וזה עומד לצורך אחר שהעבה קונים אותה להתחמם והרקיק לכבוד בעלמא. וכגון שהתנה על קורת שקמה והביא עצי זית ולשניהם שם אחד והם שני מינים. וכגון שהתנה להביא משקה שיש בו מרירות והביא מתוק שהם שני מינים. וכל זה שאמרנו במה שיש עליו שם אחד והם שני מינים אנו דנין בהן ששניהם יכולים לחזור בהן, וכל שכן היכא שמתחלף בשם כגון שהתנה להביא יין והביא שמן דודאי וברור ששניהם יכולים לחזור בהן כדגר' [שם] שחמתית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית, עצים של זית והביא של שקמה של שקמה ונמצאו של זית, יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולים לחזור בהן. ואמרינן [פ"ד ע"א] לימא מתניתין רבי היא ולא רבנן דתניא יין וחומץ מין אחד הוא רבי אומר שני מינים, אפילו תימא רבנן עד כאן לא פליגי עליה דרבי אלא לענין תרומה וכר' אלעא מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה שנאמר ולא תשאו עליו חטא אבל לענין (מכר) [מקח] וממכר איכא דניחא ליה בחלא ולא ניחא ליה בחמרא ואיכא דניחא ליה בחמרא ולא ניחא ליה בחלא. וזה הדין נמי אנו דנין במי שהתנה להביא יין ישן והביא יין חדש שהן שני מינים, ותדע דמי שהתנה להביא יין ישן יש עליו להביאו בן שנה ואם א"ל מיושן, בן שלש שנים יש עליו להביאו כדגר' [צ"ח ע"א] ישן משל אשתקד מיושן משל שלש שנים וגר' [צ"ח ע"ב] תנא מתישן והולך עד החג ופירושו אם התנה להביא לו יין הראוי לישנו יש על המוכר שיעמוד היין מאותה שעה שמביאו ועד חג הסכות ולא יפסיד.
